<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
מצות עשה על המלך לכתוב לו ספר תורה [אחר] יתר על ספר התורה שהיה לו כשהיה הדיוט שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגומר, זה שהיה לו כשהיה הדיוט מניחו בבית גנזיו [ו]זה שכתב לו או שנכתב לו אחר שהיה מלך יהיה עמו תמיד, אם יצא למלחמה ספר תורה עמו, נכנס הוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב בסעודה והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (ע"פ רמב"ם ס"ת פ"ז ה"ב ע"ש), לא היה לו ספר תורה לעצמו קודם שהיה מלך צריך שיכתוב לו אחר שמלך שני ספרי תורה אחד מניחו בבית גנזיו והשני יהיה עמו תמיד [ו]לא יסור מעמו אלא בלילה או כשנכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו (שם ה"ג) ועיקר זה הדבר בסנהדרין בפרק כהן גדול.
<h2>דף מח.</h2>
תניא בפרק בני העיר (מגילה כ"ו ב') תשמישי קדושה נגנזין ותשמישי מצוה נזרקין ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי של ספרים ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין. ומסקינן בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ח א') שאין כלי שהניח בו תפילין קדוש אלא אם כן הזמינוהו לכך והניחו בתוכו אבל הזמינוהו לכך ולא הניחו בו או הניח בו ולא הזמינוהו לכך הרי זה חול גמור. ובירושלמי דמגילה (דף כ"ג ב') גרסינן בימה ולווחים אין בהם משום קדושת ארון ויש בהם משום קדושת בית הכנסת פירוש (רמב"ם ס"ת פ"י ה"ד) הבימות שעומד עליהן [החזן] האוחז ס"ת והלוחות שכותבין עליהן ללמד לתינוק.
